פסק-דין בתיק ב"ל 11770/09

1.      מר אחמד אבו הלאל ובנו מר מוהנד אבו הלאל, הגישו תביעות אלה נגד החלטות שניתנו על ידי הנתבע בעניינם, לפיהן הם חדלו להיות תושבי ישראל החל מיום 1.1.07 (ההחלטה בעניינו של אחמד אבו הלאל ניתנה ביום 27.10.09 ואילו ההחלטה בעניינו של מוהנד אבו הלאל ניתנה ביום 21.9.09).

2.      המחלוקת בשני ההליכים היא בשאלה אם מרכז חייהם של התובעים, החל מיום 1.1.07, היה בדירה שכורה בראס אל-עמוד, כטענתם, או שמא כטענת הנתבע, מרכז חייהם של התובעים היה בנכס משפחתי באבו-דיס.

רקע עובדתי

3.      מר אחמד אבו הלאל (להלן: "אחמד") נולד באבו דיס בשנת 1943. בילדותו התגוררה משפחתו בעיר העתיקה ולאחר מכן עקר אביו לנכסו הפרטי באבו-דיס.

4.      בשנת 1967, בעת היותו אזרח ירדני, נסע אחמד לכווית, השתקע וחי בה עד לשנת 2002.

5.      בשנת 1977 נשא אחמד לאישה את אימאן שהייתה תושבת ירושלים ובעלת תעודת זהות ישראלית. אימאן הצטרפה לאחמד בכווית, שם חיו והולידו חמישה ילדים, ביניהם התובע מוהנד אבו הלאל (יליד 1982) (להלן: "מוהנד").

6.      על רקע המתיחות בין עירק לכווית בתחילת שנות ה-90, מתיחות שהשליכה על האוכלוסייה הפלסטינית בכווית, עזבו אימאן וילדיה את כווית בשנת 1992 ועברו לירדן, שם חיו תקופה מסוימת עד שהגיעו לישראל. אחמד נשאר לחיות ולעבוד בכווית עד לשנת 2002.

7.      בשנת 1995, בעוד אחמד ממשיך לחיות ולעבוד בכווית, הגישה אימאן בקשה לאיחוד משפחות עבור אחמד. הבקשה אושרה ואחמד קיבל תעודת זהות ישראלית. בתקופה זו היה אחמד מבקר את משפחתו למספר שבועות פעמיים עד שלוש פעמים בשנה.

8.      אחמד הצטרף למשפחתו בחודש אוקטובר 2002 ואין מחלוקת כי החל ממועד זה ועד ליום 31.5.06 התגוררה המשפחה בנכס המשפחתי באבו-דיס.

9.      לאחמד שני אחים: איברהים ורמדאן (המכונה אבו-סיהאם). איברהים השתקע בכווית בשנת 1959 ועזב אותה לאחר פלישת עירק לכווית, ומאז ועד לפטירתו בשנת 2008, חי בירדן. רמדאן גר בנכס המשפחתי שהניח אביו (ואבי אחמד ואיברהים) באבו-דיס.

10.  הנכס המשפחתי באבו דיס מורכב משתי דירות ושתי חנויות. אין מחלוקת שרדמאן, אחיו של אחמד, מתגורר עם משפחתו באחת הדירות. כן אין מחלוקת כי הדירה הנוספת מרוהטת ומאובזרת באופן מלא וכי אחמד ומשפחתו גרו בה מאוקטובר 2002 עד ליום 31.5.06.

11.  אחמד הגיש תביעה לגמלת הבטחת הכנסה בשנת 2006. בעקבות חקירה שביצע הנתבע בחודש 11/06, בעקבותיה השתכנע כי אחמד העתיק את מרכז חייו לדריה שכורה בראס אל עמוד, אישר הנתבע את תביעת אחמד לגמלת הבטחת הכנסה והחל לשלם לו גמלה. בשלב מאוחר יותר נשללה הזכאות בשל טענת הנתבע בדבר הכנסות המשפחה מעבודה. בהליך משפטי שהתקיים בבית דין זה בתיק בל 10166/08, הסכים הנתבע לאשר את זכאותו של אחמד לגמלת הבטחת הכנסה מחודש 5/07 עד לחודש 10/07, אך לא לאחר מועד זה, בהיעדר התייצבות בשירות התעסוקה.

12.  בעקבות חקירות של הנתבע בחודשים 5/09 ו-8/09, הודיע הנתבע לתובעים על שלילת תושבותם, רטרואקטיבית מיום 1.1.07. מכאן התביעות בהן טוענים התובעים כי מרכז חייהם החל מיום 1.6.06 הינו בדירה ששכרה המשפחה בראס אל עמוד.

גרסת התובעים

13.  אחמד טוען כי ירושת נכס אביו באבו-דיס חולקה כך ששתי הדירות עברו לאחיו איברהים ורמדאן ואילו הוא ירש את שתי החנויות ששטחן 214 מ"ר. לטענתו, החנויות אינן מרוצפות ואינן מחוברות לחשמל.

14.  אחמד מודה כי לאחר שובו מכווית הוא גר בדירה הנוספת - שאינה של רמדאן ואשר לטענתו היא של איברהים, אך החל מיום 1.6.06 הוא גר בשכירות בנכס של משפחת זיאדה בראס אל עמוד.

15.  בתמיכה לגרסתו צירף אחמד לתצהירו חוזי שכירות בינו לבין המשכיר מוחמד מחמוד זיאדה, החל מיום 1.6.06. כן צירף לתצהירו קבלות על תשלום ארנונה לנכס (חשבון הארנונה הינו ע"ש מחמד זיאדה) וכן חשבון מים לנכס של חברת "הגיחון" וחשבון חשמל לנכס של חברת החשמל המזרח ירושלמית (אף הם על שם "זיאדה").

עמדת הנתבע וראיותיו

16.  לטענת הנתבע, מכלול הראיות בהליך מצביע על כך שלאחר 31.5.06 התובע לא העתיק את מרכז חייו מן הדירה באבו דיס בה חי בין 10/2002 ל-31.5.06. כאמור, החלטת הנתבע נשוא התביעות התקבלו בעקבות חקירות שבוצעו עבורו בשנת 2009. להלן נתאר את הליכי החקירה.